מוכר פרחים אלמן, רודף נשים בדימוס, דיג'יי מזדקן, מנקה רחובות, אדם שאיבד את זיכרונותיו… הם רק חלק קטן מ-99 הגברים שהקולנוענית הדס נוימן מתעדת כבר שנתיים. היא מסתובבת בשכונה בגבעתיים, מרשה לעצמה ללכת לאיבוד אל מול הגברים המבוגרים, ולמעשה מחפשת גבר אחד במיוחד – אבא שלה, תושב השכונה, אותו מעולם לא הכירה.
ההיכרות עם הגברים בני גילו של אביה, הפותחים בפניה את ליבם, את דירתם ואת עלילת חייהם, מגלה להדס משהו על פטריארכליות מקומית, על בדידות, על חרטה, על אהבה, על חמלה ועל אבהות.
במופע היברידי הנע בין סרט לבמה, בין שיוט דרמטי לשיוט הומוריסטי, הדס מחפשת להתמודד עם היעדר תמידי. היעדר שבולט במיוחד עכשיו, כשהדס מפונה מביתה בדרום כבר קרוב לשנה, מחליפה שש דירות מאז השבת ההיא.
על במה כמעט ריקה הליכון בודד ניצב תחת אלומת אור. היא צועדת צעד אחד ועולה עליו. מתחילה ללכת, ובמשך כשעה לא מפסיקה. מאחוריה קיר גדול ועליו מוקרנים פני הגברים שלכדה במצלמתה. היא מדברת אליהם, איתם ואלינו, מקבלת בהווה הזדמנות שנייה לשוחח עם העבר.
באמצעות שילוב של הקרנת וידיאו, קריינות חיה ופעולות פרפורמטיביות, הדס לוקחת עימה את הקהל למסע בשבילי חייה בניסיון למצוא, בסופו של דבר, את הגבר ה-100.
יוצרת ופרפורמרית – הדס נוימן
כוריאוגרפיה ודרמטורגיה – אוריין מיכאלי
צילום, בימוי ועריכת וידאו – הדס נוימן
עריכת פסקול – יורי פרמינקו
עיצוב תאורה – רותם אלרואי
ייעוץ אמנותי – מיכל ועאקנין, איתי מאוטנר
עלה לראשונה בפסטיבל ישראל 2024
פ׳צה קוצ׳ה 2024
