שטח במה: 1.20X1.20

גובה במה: 60

פרפומרים.ות: 9

מופעים: 9

דקות: 90

הפסקה: 1 (ומפתיעה)

כשגבולות הבמה והזמן מאתגרות את היוצרים והיוצרות הן מהדקות ומדייקות את היצירה והמתח שנובע מהפלטפורמה מרתק את הקהל.

גוף היצירה המקורית שיציג פסטיבל פלטפורמה 1.0, בהופעת בכורה , נולד בהפקה של תאו ובניהולו האמנותי של עידן שוורץ שהביא לישראל מודל שהתפתח לאורך שנים בארה"ב והוצג בכ- 22 מדינות.

לאתגר נענו הכוריאוגרפית והאומנית האגדית רנה שינפלד, אמן הפרפורמנס הדס עפרת, הכוריאוגרפית רייצ'ל ארדוס, היוצרים עדילי ליברמן ונדב בושם, היוצרת דניאל שפירא, הכוריאוגרף יהודה דרומי, היוצרת הדס נוימן,

הרכב הגוספל היהודי בהובלת ענת ברנדס, והשוטרת אז-אולי. אומנים ואומניות מתחומים שונים שיציגו רעיונות גדולים על פלטפורמה קטנה ויזמינו אתכם לחוות אומנות מזוקקת, עוצמתית

ואינטימית בחלל היפיפה של הפאטיו של תאו.

11-12.5 פאטיו תאו 20:30

9 יוצרים ויוצרות, 9 עבודות מקוריות שנוצרו לבמה מוגבלת:

הקב המושלם

יצירתו של הדס עפרת
בחינה מחדש של קָנון ״האדם הוויטרובי״ (על-פי הרישום הידוע של לאונרדו דה וינצ״י).
סדר הפעולות:
1. סימון מעגל בקוטר מטר ועשרים סנטימטר באמצעות קב שבקצהו נעוץ גוש פחם.
2. השלת הנעליים והסרת הכפפות.
3. מסמור זוג נעליים וכפפות עבודה במרחקים שווים זה מזה לאורך קו המעגל.
4. שכיבה פרקדן; ראשי התיבות של שמי – HO (artist proof) נגלים על כפות רגליי
5. אילוץ הגוף להתאים עצמו למיקום הנעליים והכפפות.

יוצר ומבצע: הדס עפרת | קרדיט צילום: הדס עפרת

בדרך

יצירתה של רנה שינפלד
הבמה המצומצמת יוצרת אמירה פשוטה, רגע מרומם פתוח לשמיים. עם מקל ביד, שירה בלב,
תפילה ותקווה בגוף – יוצאת לדרך. השמיים הם הגבול, והמרחבים הפתוחים אינסופיים…
יצירה אינטימית החושפת את כוחה של מגבלה כמקור לדיוק, אמת ופשטות. כל תנועה בה הופכת
להכרחית; כל קו, מחווה ושהייה – נטענים במשמעות. המגבלה מאפשרת לחקור את חומריות הגוף
ואת שבריריות הרגע בכנות נטולת יומרה.
״הדרך חשובה מההולך בה״. בין גבולות החלל והגוף נחשפים המהות, הטבע והרגע החי – דינמי, אישי, נוקב ופתוח לאינסוף. המוזיקה של הנדל, שמלווה את היצירה, מוסיפה לאווירה המיסטית – קוסמית.

כוריאוגרפיה וביצוע: רנה שינפלד | קרדיט צילום: באדיבות תיאטרון מחול רנה שינפלד

שטח כינוס

גבר גבר

יצירתו של יהודה דרומי
שני גברים מחפשים יציבות, ומנסים לתת מקום, לגעת, לדעת, להיפתח, להיבלע, להסתחרר, לבנות
ולפרק. הם בוחנים את הקשר שלהם זה לזה ולעולם דרך משחקי כוח והתמסרות, וחקירת המתח
שבין רוך ונוקשות, ריחוק ואינטימיות.

מאת: יהודה דרומי | רקדנים יוצרים: עמרי לאור ויהודה דרומי | ייעוץ תלבושות: איתמר אלקלעי |תודות: נעם רז ושירי גלוברזון | צילום אימג׳ טליה לוי

CHAINED

יצירתה של דניאל שפירא
אנחנו קשורים. למדינה הזאת, לחברים האלה, לבן הזוג הזה, למשפחה הזאת, לשפה הזאת, לעבר
הזה ולחלומות האלה.
מגבלה, החלטה, טביעת רגל, זה דבר מדהים ומזעזע ומסתבר שאלו החיים.
על במה קטנטנה יופיעו קרן ויואל, שני אנשים קצת לא קשורים וקצת כן, ובעזרת גופם ונפשם ינסו
להתקיים בה ביחד, לתת ספייס, להישען, להכיל, להסתכן ולאפשר גם ביטחון וגם חופש!
זוהי משימה בלתי אפשרית, אולימפיאדה של רגשות, בהשראת אהבה, רוקנ׳רול וצ׳ארלי צ׳פלין.

במאית: דניאל שפירא | מעצבת תנועה: אווה שובסטרסקה  | משתתפים: קרן כץ, יואל רון | קרדיט
צילום: גיא קוסובסקי

רוקדת על כל החתונות יצירתה של הדס נוימן

מופע תיעודי-פרפורמטיבי אישי המשלב תנועה, וידאו וטקסט.

בין הגילאים 10 ל-40 נכחתי בעשרות חתונות, ליוויתי 5 כלות, ערכתי 4 סרטי חתונה, רקדתי בלי
הפסקה – ותמיד יצאתי כמו שנכנסתי: לא הכלה.
במופע אני מתעמתת עם ארכיונים פרטיים שהם לא שלי – קטעי וידאו מחתונות שהשתתפתי בהן
לאורך השנים – ובודקת מה קורה כשאני שמה במרכז את מי שלפי כללי הטקס אמורה להיות דמות
משנית – אני –  שצוחקת, כואבת וחופרת מתחת לציפיות חברתיות ומגדריות, דרך שאלות על
שייכות, אינטימיות, וטקסיות.
ברחבת הריקודים התחומה של הבמה, אני שואלת אם אפשר לרקוד אחרת: לא למען חופה, לא
בשביל ההורים, לא לפי הסדר. אולי פשוט לרקוד — בלי להזמין צלם. בעצם, בלי להזמין אף אחד –
חוץ מאתכם/ן. מוזמנים.

יוצרת, מבצעת, עריכת וידאו ובימוי: הדס נוימן | דרמטורגיה וכוריאוגרפיה: אוריין מיכאלי 

שולחן ל-1

יצירתה של רייצ׳ל ארדוס
״השאיפה הנצחית של האדם היא לנפץ את בדידותו״ – נורמן קאזינס.
הבדידות היא אחת הבעיות הגדולות ביותר העומדות בפני החברה שלנו היום. בעידן שבו התקשורת
המיידית זמינה מתמיד, מעולם לא הרגשנו כל כך לבד.
יצירה זו היא חקירה אישית של אדם עם בדידותו—המשקל הכבד שלה, השקט והכמיהה לנוכחות.
זוהי יצירה שמבקשת לתת צורה לרגש שלרוב נשאר בלתי מדובר.
כולנו מכירים את התחושה הזאת- לבד, ביחד או אפילו בתוך קהל גדול. הבדידות היא חוויה אישית,
לעיתים בלתי נראית, אך הפיכתה לדבר מוחשי, אפילו לרגע חולף, עשויה לחשוף בפנינו את
האפשרות לעזור אחד לשני להרגיש קצת פחות לבד.

כוריאוגרפיה: רייצ׳ל ארדוס | רקדן יוצר: מתן דוד | הפקה: טלי קוניגסברג | דרמטוריגה: אורי
לנקינסקי

קרדיט צילום: מבוסס על צילום של דן בן ארי
תודה לעמותת הכוריאוגרפים.

״דרוש נס״

יצירתם של עדילי ליברמן ונדב בושם

מפגש פסגה של שתי יוצרות משני קצוות הקשת הישראלית
בימינו, ימים של מחלוקות ומדון זהו מפגש חד פעמי ויוצא דופן של שתי יוצרות, שתי נשים משני
קצוות המפה הפוליטית, מזרח ומערב, כשבין שתיהן מפריד רק קו ירוק אחד מטושטש. האומנם?
תאו בהרצליה גאה על שיתוף הפעולה הייחודי עם תיאטרון השומרון. המשוררת שמחה בביוף
מההתנחלות מגרון ויוצרת התיאטרון נירה לילי רוסו מתל אביב בשיחה על דרמטורגיה בצל מלחמה

מאת: עדילי ליברמן ונדב בושם | ביצוע: נירה לילי רוסו ושמחה בביוף | קרדיט צילום: איל תגר | דרור עינב

“השב” – גוספל יהודי

יצירתה של ענת ברנדס
בין שבר לאמונה, בין כאב לגאולה, הגוספל הוא תנועה מוזיקלית שהעניקה לקהילה השחורה
אפשרות לפרוק את הכאב, להצמיח תקווה ולעבור טרנספורמציה רוחנית.
הגוספל היהודי מבקש לתרגם את הרוח הזו אל תוך המציאות הישראלית והיהודית – דרך המקורות
היהודיים והשפה העברית, הכאב המקומי והגרוב השחור.
אנחנו מבקשים לגעת בכאב ולא לברוח ממנו,
אנחנו מבקשים להחזיר את התקווה כאפשרות ממשית לקריאת
המציאות, אנחנו מבקשים למצוא יד מכוונת, יישות מדריכה.
אנחנו דורשים את אלוהים, כאן ועכשיו, בעין הסערה.
המופע מבוצע על ידי ארבעה יוצרים דרך מוזיקה, תנועה ואמונה – ונע בין שברון הלב
הקולקטיבי לתפילה אישית לגאולה. זהו טקס מוזיקלי שבו נולדת שפה אמונית חדשה.

יוצרת: ענת ברנדס | אמנים יוצרים: עדן דהרי, אלעד עזרא וגל קוסטא | עיצוב תלבושות: הדר
ברדוגו | ליווי תנועתי: מעיין שובל | קרדיט צילום: נועם גנץ

צוות פלטפורמה 1.0
ניהול אומנותי: עידן שוורץ
עיצוב במה, גרפי, הקרנה וחלל: דינה קונסון עיצוב תאורה: רותם אלרואי
ועדה אומנותית: סיגי פרל, רותם וולק, עידית שילוח, רותם אלרואי, עידן שוורץ
ניהול טכני: קוקה רמתי בניית במה: ירון סליק