בחגווי הסלע \ אביבה ברגר
אוצרת: הילי וורטמן מויאל
אירוע פתיחה 5.6.25 בשעה 19:30
'בחגווי הסלע', תערוכה לאביבה ברגר ז״ל, פסלת וציירת ישראלית, שהתמקדה ביצירתה בחקר מארג הקשרים האנושיים, המרחבים שבין אדם לסביבתו והתנועה הבלתי פוסקת שבין חיבור לניכור.
״אמא שלי, חייתה ונשמה אמנות כל חייה.", מספרת דנה ברגר, "בילדותי, אני זוכרת ריח חזק של צבעי שמן טריים שזה עתה נמרחו על הקאנבס הלבן. אני זוכרת אותי מתעוררת אל הריח הזה בלילות. כמה אהבתי את הריח הזה. ריח של אמא אביבה. ריח של יצירה חדשה״.
שם התערוכה, “בחגווי הסלע”, נושא עמו הדהוד כפול. זהו שם הרחוב שבו התגוררה ברגר במודיעין, אך גם לחישה מן הפסוק בשיר השירים: “יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה—הראיני את מראיך, השמיעיני את קולך” (שיר השירים ב, יד). קריאה עדינה אל מי שמסתתרת וטרם נגלתה בשלמותה. כך גם אביבה, במעשה של אהבה, חיפשה לחלץ מתוך האבן את הדמויות שהסתתרו בתוכה. האמנות שלה הייתה חיפוש, גילוי, גאולה של רוך מתוך קשיות החומר. שירת הלל לאדם.
בתערוכה, יצירותיה אינן עומדות לבדן. הן נכנסות לדיאלוג חי עם עבודות הסאונד של בתה, המוזיקאית דנה ברגר. דרך טקסטים ושירים שאימה שרה לה בילדותה – דנה יוצרת שכבה נוספת של חיבור – כמעין גשר רגשי ורוחני בין אם ובת, בין אמנות למוזיקה, בין מה שהיה למה שממשיך להדהד.
בנוסף, מוצגות גם עבודות וידאו של עדי שרון – adIsh מעצב תאורה, אמן וידאו ארט ובן זוגה של דנה, אשר מעניקות ליצירות של אביבה ממד חדש של תנועתיות ונשימה.
כבת לניצולי שואה, אביבה נשאה בתוכה זיכרון שלא חוותה ישירות, אך פעפע ביצירתה כמו תת-זרם סמוי. ניתן לראות בעבודותיה דמויות רפאים, חסרות פנים וזהות, הנעות זו לצד זו בתוך מרחב ציורי גדוש צבע, רגש וחיים – הבאים לידי ביטוי במשיכות מכחול אקספרסיביות.
לצד העיסוק בעבר, מתקיים בעבודותיה גם דיאלוג מתמיד בין הזכרי לנקבי ובין המציאות החיצונית לזו הפנימית. בפסליה, התשוקה הזו באה לידי ביטוי בטכניקת העבודה שלה – חשיפת הדמות מתוך האבן, כאשר חלק ממנה נותר גולמי, מחובר למקור שלו, מעין הדהוד לחומר שממנו נוצרה.
