מאז ומתמיד התייחסתי אל פעולת הרישום לא כתרגיל לחיזוק מיומנות מסוימת, אלא בראש ובראשונה כאמצעי לביטוי רגשות אינטימיים של מחשבות ומצבים נפשיים. הקו, הצבע והצורה מייצרים רקמה אוטומטית שמפעילה את הזכרון והדמיון של המתבונן. בעזרתם אנו מביטים בתת המודע של האמן/ית ומקבלים הצצה לעולמו הפנימי. זה היה באחד מימות הקיץ המיוזעים של חודש יולי. הגעתי למרכז תאו שנבנה זה עתה ונראה כי הוא ממתין ללבוש אווירת חג של ימי תרבות וזוהר. מהרגע שנכנסתי בשערי המרכז התמלאתי בהתרוממות רוח, הרמוניה וצפייה למשהו טוב. אלה היו קווי המתאר, ארכיטקטורה שחפה מכל יומרות מורכבות מידי ודיאלוג זהיר שמתקיים בין קירות הבטון החשוף לבין הקירות הלבנים ותאורה מושקעת.

התערוכה הראשונה שמתקיימת במרכז תאו, מקדשת את התהליך הממושך והפתלתל, שנדרש על מנת לקיים את הגשמת החלום בבניית בית לתרבות אמנות ותוכן. הקו כריטואל מרכזי, מציף הרהורים, שאלות ודימויים על מהות הגוף ומה שהוא מסמל עבור האדם משחר ההיסטוריה.

התערוכה מזמינה את הצופה לשהות במרחב אינטואיטיבי ו/או מתוכנן, של חמישה אמנים/יות בעלי/ות שפה ייחודית ושונה האחת מהשניה. כוחם/ן הוא במחשבה על קו ושימוש באיכויותיו האינטואיטיביות מחד, ויווצרות צורנית מקליטת מסרים שיש לעולם להציע מאידך. בכוחו של הקו להניע, לסמל ולייצר התרחשות שמונעת מתת ההכרה של האמן. פעולת הרישום ויווצרותו של הקו מאפשרת לשחרר מעצורים רגשיים או חסימה יצירתית ועל כן משמש כרועה צאן עבור התת-מודע.

"חוט אריאדנה" פרושו – 'לצאת מן הסבך'. מושג שנולד באחד מסיפורי המיתולוגיה היוונית, שבמהלכו תזיאוס מקבל מאריאדנה חבל הצלה שיאפשר לו לצאת בבטחה מן המבוך המורכב ולא יקפח את חיו במפגש הצפוי עם המינוטאור האיום. החבל מנחה את תזיאוס החוצה מן המבוך ומציל את חיו.