עד השנים האחרונות שיטת לימוד המחול או ההכשרה למחול הוייתה בשיטת ההבלט הקלאסי, המתאפיינת במערך שיעורי בלט מקובע ומוגדר בפרוטרוט לאורך שנים, משמעת חזקה, קוד לבוש קפדני ותחרותיות גבוהה.
כיום עם התרחבות מגוון סוגי המחול, התרחבו גם שיטות הלמידה שהפכו להיות יותר מאוזנות ופחות נוקשות.

לריקוד והעיסוק בו יתרונות רבים: מבחינה קוגניטיבית, נוצר קשר חזק יותר בין תנועת הגוף לחושים(כמו קשר עין-יד), חידוד סנכרון הקצב (חוש קצב), ושמיעה מוסיקלית.
מההיבט הפיזי, ריקוד מחזק את שרירי הליבה, שורף קלוריות ותורם לפעילות הלב והריאות.
ואפילו פיזיולוגית ונפשית – ריקוד משחרר אנדורפינים והורמונים הקשורים בביטחון, בפידבק חיובי עצמי, ומאפשרים לחזק את הרגשת הערך והקבלה העצמית. למעשה, ניתן למצוא כיום קורסי ריקוד כתרפיה, בהם משתתפי השיעור מתנסים בחקירה פעילה של ההנחיות שניתנו, תוך שהם מגלים כיצד ניתן לפרש באופן סובייקטיבי את המידע הניתן ולבצע את ההנחיה בהלימה לתחושותיהם ולפרשנותם האישית, ובכך מגיעים לחקירה עצמית והבנה טובה יותר של גופם ועצמם.

למחול אין גיל, ולמעשה ניתן לראות ילדות החל מגיל 4 ונשים בעשורים המתקדמים לחייהם מתחילות ללמוד ולהתאמן על בסיס קבוע.
במרכז התרבות תאו מתקיימים קורסי מחול שונים כגון בלט, מחול מודרני, ואף קורסי dance therapy, גאגא, ואפילו בוגי ווגי לפיתוח יצירתיות בילדים.